<h1>ראבי"ה סימן תנ"ח</h1>
<h2>דף כה:</h2>
אתמר הנאה הבאה לאדם בעל כרחו אביי אמר מותרת ורבא אמר אסורה. ולישנא [קמא] דרבא איתותב. וסלקא שמעתא דאפשר [ו]לא קמכוין היינו פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון והילכתא כרבי שמעון דשרי, וכל שכן לא אפשר ולא קמכוין דלכולי עלמא [מותר], לא אפשר וקמכוין היינו פלוגתיהו דאביי ורבא. והילכתא כרבא שאסור. ובדבר שאינו עיקרו עומד להריח, כגון בת תהיא, בהא קאמר רבא [ע"ז ס"ו ע"ב] ריחא לאו מילתא היא. וראיה מהדס במחובר ואתרוג במחובר, במסכת [סוכה ל"ז ע"ב]. ואביי התם סבירא ליה לאיסור, והכא שרי משום דלא אפשר.
